אחד האירועים היותר זכורים לשמצה מתקופת טרום מלחמת העולם השנייה, ואולי אחד האירועים שסימן ליהודים רבים את העתיד הלא רחוק ביבשת אירופה וגרמניה בפרט היה ליל הבדולח. אחרי אותם אירועים רבים מחכמי יהודי אירופה טענו שבמקום בו שורפים ספרים, שורפים אנשים. אירועי ליל הבדולח החלו בתור תירוץ לרצח נספח בשגרירות גרמניה בצרפת על ידי צעיר יהודי ממוצא גרמני שחי בצרפת בשם הרשל גרינשפן. אותו גרינשפן קיבל מכתב ממשפחתו על כך שגורשו מאדמת גרמניה על ידי השלטון לאיזור פולין ועל כך זעם מאוד גרינשפן והחליט לנקום עבור משפחתו. היעד של גרינשפן היה לרצוח את שגריר גרמניה בצרפת אך טעות בזיהוי גרמה לו לירות בנספח בשגרירות הגרמנית ולפצוע אותו אנושות, מאוחר יותר נפטר השגריר מפצעיו בבית החולים וכך החלה המהומה.
יוזף גבלס שתכנן עוד הרבה לפני אותו הרצח את ליל הבדולח, בו פעילי מפלגת הרייך יפגעו בחנויות ועסקים יהודים על ידי ניפוץ זגוגיות ובזיזה והריסת בתי כנסת. גבלס ראה ברצח הזדמנות לשחרר את ההמון הגרמני הזועם על הקהילה היהודית בארצו וכך היה. מקורבים למשטרה בקרב הקהילה היהודית טענו כי הם הוזהרו עוד הרבה לפני הרצח על התכנונים של מפלגת הרייך לבצע את אותם פרעות וחלק מהיהודים ידעו לברוח מחלק מהאיזורים בהם התנהלו אותם פרעות. באותו לילה הוצתו בתי עסק רבים של יהודים ורובם הוחרבו כליל בעוד בבתי כנסת ההמון הזועם נצפה שורף ספרי תורה ברחובות ואף מחריב בתי כנסת רבים ברחבי גרמניה. גבלס כמובן טען לאחר הפרעות כי לא היה ניתן לעצור את הזעם של העם הגרמני בעקבות הרצח ואלו הם תוצאותיו וכי היה קשה מאוד לרסן את העם.
על פי עדויות ביד ושם בליל הבדולח נרצחו מעל לאלף יהודים בעוד שמספר אסטרונומי של עשרות אלפי יהודים נעצרו בליל הבדולח ובימים שאחריו, דבר שאולי הדליק נורה אדומה אצל יהודים רבים אך כנראה שלא אצל כולם שכן רבים החליטו להשאר על אדמת גרמניה ולשקם את עסקיהם שנהרסו. הפרלנמט הגרמני החליט שהיהודים יאלצו לשקם את העסקים ובתי הכנסת שנהרסו מכספם האישי בלבד ולא יוכלו להשתמש בכספי חברות הביטוח שכן כל סכום שיועבר על ידי חברות הביטוח יולאם על ידי השלטון הגרמני. בנוסף החליט הפרלמנט לחוקק חוק כי כל אדם אשר הרס בתי עסק או בתי כנסת של יהודים יהיה מוגן מפני תביעה עתידית. ניתן למצוא עדויות רבות על ליל הבדולח ביד ושם.
